מאת:

התפרסם בתאריך:

15/06/2020

מה עושים עם בעל עצלן?

שאלה מקטגוריה:

שלום,

קודם כל תודה רבה על האתר הנפלא ועל כך האפשרות לשאול שאלות ולקבל מענה מפורט ומדויק לשאלה!
אנחנו נשואים חמש שנים +2
ב"ה רב הזמן אני חיה חיים מאושרים מאד, אך ישנה בעיה אחת שממש מפריעה לי ברמה היומיומית והיא שבעלי בן אדם עצלן וכך יוצא שהאחריות בניהול הבית בכל היבטיו נופל עליי.
קודם על חשוב לי להדגיש שאני מאד אוהבת את בעלי והוא אדם חכם מאד ובעל יכולת הרבה מעל הממוצע. (באמת שזו לא הגזמה הוא אדם מאד מיוחד!)
אבל וזהו באמת אבל גדול, הוא לא עושה כלום עם עצמו אם אני לא מפעילה אותו.
לדוגמא: לא מזמן הוא עזב עבודה מאד נחשבת כדי שנוכל לבצע מהלך דרסטי מאד בחיינו אך כרגע למרות שיש לו שפע של זמן פנוי, הוא לא מחפש עבודה או משיג הכנסה נוספת לבית. למרות שהראיתי לו שאנחנו חייבים הכנסה נוספת מלבד זו שלי.
רק אחרי שאני לוחצת עליו מאד הוא מסכים לעשות כמה טלפונים כדי לחפש, ככה כבר יותר מחצי שנה! ובינתיים כל עול הפרנסה עליי ומה שגם הוא לא מפסיק להוכיח אותי שאני סתם לחוצה מכסף. ובאמת שזה לא נכון! פשוט הוא לא מוכן להקשיב לי או לראות את מה שקורה בעו"ש.
מלבד זאת הוא שונא לעשות מטלות בבית ורק לאחר תחנונים רבים הוא מוכן להוריד זבל או לשטוף כלים וכו'
רב היום הוא מבלה בשכיבה במיטה עם הפלאפון שלו. (אפילו לא עושה ספורט או כל פעילות גופנית אחרת)
יזמתי אינספור שיחות איתו בנושא רובם המוחלט היו שיחות מאד נעימות. הוא הבין שיש בעיה ואמר שינסה להשתפר, אך בפועל הוא מנסה ליום-יומיים ואז שוב אני מוצאת אותו במיטה.
באמת שאני מנסה לעבוד על עצמי לראות רק מה שטוב בו, אבל קשה לי ואני מתוסכלת ואפילו אין לי למי לבכות או להתלונן בנושא כי אני לא רוצה שיחשבו עליו דברים שליליים.
ולכן לפעמים אני גם מתפרצת עליו. במקרים כאלה הוא מאד נעלב ואומר שהוא לא מסוגל לעשות כלום כי הוא חושב שאני חושבת שהוא אפס.
נשבר לי מלהיות הפסיכולגית שלו ,לדרבן אותו כל בוקר חדש לעשייה כלשהי (באמת לא איכפת לי מה העיקר שלא יישכב במיטה כל היום!) , להישאר חזקה ולא להתפרץ מולו ובד בבד לנהל קריירה ובית.
האם ניתן לשנות את המצב בלי עוד שיחה שלא תוביל לכלום?
אם יש לכם פתרון למצב שלי, אני אודה לכם מאד!!

תשובה:

שלום יקרה,

יקרה וחרוצה,

ההערכה, המסירות והאהבה שלך לבעלך- נכרים היטב בדברייך ונוגעים ללב.

את מתארת מצב בו כל עול הפרנסה והבית נמצא על כתפייך ואילו הוא- במיטה.

היכולת שלך לשמור על נעימות השיחות איתו- מעוררת התפעלות.

אני רוצה להתבונן יחד איתך בשני משפטים מתוך דברייך:

"הוא לא עושה כלום עם עצמו אם אני לא מפעילה אותו"

"נשבר לי מלהיות הפסיכולוגית שלו ,לדרבן אותו כל בוקר חדש לעשייה כלשהי"

ההרגשה שלך מובנת מאד. את אכן לא אמורה להיות הפסיכולוגית שלו, לא לדרבן אותו, וגם לא להפעיל אותו.

והשאלה שאולי תרצי לשאול את עצמך היא- למה את בוחרת בתפקיד הזה שממש לא מתאים לך?

מה יקרה אם תתפטרי ממנו?

האם לפני שנכנסת לחיים שלו הוא גם לא ידע לעשות שום דבר עם עצמו? גם לחופה גררת אותו מהמיטה?

אני נוטה להאמין שלא.

האם את יכולה לראות בו גבר שמסוגל לקחת אחריות על החיים שלו- גם אם כרגע הוא משאיר לך בעונג את המושכות?

האם יתכן שההפעלה החיצונית שלך הופכת את ההפעלה הפנימית שלו למיותרת?

במצב כפי שאת מתארת אותו, הוא בבעיה ואת עסוקה בלשלות אותו מהשלולית בה הוא מדשדש,

השאלה שלך נכונה: האם ניתן לשנות את המצב בלי עוד שיחה שלא תוביל לכלום?

מה דעתך לנסות שינוי כוון? לא לנהל עוד שיחות. רק לשנות את מה שעומד באויר ביניכם.

להפוך את העמדות. לאפשר לו לפתור את הבעיות שלך…לתמוך בך.

מתאים לך להביא אל הקשר את הקושי שלך?

לוותר על המקום החזק והכל יכול ולהרשות לעצמך לפגוש ואפילו לבטא חלקם אחרים שלך.

אולי חלקים חלשים יותר, נזקקים יותר, מוגבלים יותר?

להרפות מהעסוק בפתרון הבעיה שלו, ולהתמקד בצרכים וברגשות שלך.

לאחריות יש טבע מעניין. הוא תמיד נמצאת אצל אחד בלבד.

ולכן כשאחד מבני הזוג מחזיק אצלו את כל האחריות- השני בדרך כלל נוטש אותה.

אולי יש אפשרות שבמקום לתאר את בעלך כעצלן- אפשר להבין את ההתנהלות שלו כחלק מריקוד שאתם רוקדים יחד?

ריקוד שבו את לוקחת את כל האחריות, על הפרנסה, על הבית, ועליו בעצמו- והוא נוטש אותה בהתאמה…

אני משוכנעת שגם אם הוא לא מודע למניע שלו- התחושה הפנימית שלו לא טובה.

נטילת אחריות על הבית והנהגתו היא צורך טבעי של גבר, וכשהוא לא מממש את המקום שלו- משהו יסודי חסר לו.

חשוב שתאפשרי לו לחזור למקומו הטבעי. וכדי לאפשר לו לקחת יותר אחריות, נדרש ממך קצת להרפות ממנה.

שחרור אחריות הוא צעד מפחיד. מה יהיה? מה יקרה? אם אני לא אעשה הכל- הדברים לא יקרו.

לא יהיה כסף, הבית לא יתפקד, הילדים יוזנחו וכו'

התרופה היחידה לפחד הזה הוא האמון.

האמון הגמור בבעלך שהוא רוצה וגם מסוגל לשאת את האחריות הטבעית שה' נתן לו בעולם.

ככל שהאמון בתוכך כלפיו יעמיק- תוכלי להרפות מטפול בתחומים שתחליטי, להעביר אליו את השרביט ולא להסתכל אחורה.

לדעת שהוא יעשה את הדברים. בדרך שלו. (וזה לא יהיה בדרך שלך. בטוח)

בלי לבדוק אותו. אמון מוחלט.

בכל פעם שעולה בך הדחף להפעיל אותו, לנהל איתו שיחות מוטיבציה, להיות הפסיכולוגית שלו- תעצרי.

ותזכרי שהוא לא ילד קטן. הוא לא נכה, והוא לא בעמדת מטופל בחיים שלך.

שהפעולות האלה משדרות מסר מקטין. שאתה לא מסוגל לבד. שאתה חלש.

שאת הרצון המופלא שלך לעזור לו, להיות אשה טובה ותומכת את יכולה לבטא בדרך הנעלה ביותר-

בהתעקשות שלך לכבד אותו. לראות בו את העוצמה, הגדלות והיכולת גם כשהם לא באים לידי ביטוי.

לא לשכוח את מי שהוא באמת גם כשאולי הוא בעצמו מתבלבל…

לא לאפשר לשום דבר להסיט את המבט שלך. להתנהג אליו כפי הפנימיות שלו ולא לפי המעשים שלו.

יתכן שמהמקום הזה תוכלי אפילו להצטרף אליו למנוחה… אם אתה לא דואג, ודאי שלי אין מה לדאוג…

ממש להנות איתו במקום שלו. להיות איתו, לצידו, במקום לעומתו.

אם תגלי שהדרך אל הגישה הפנימית הזו מורכבת עבורך- תוכלי להעזר באיש מקצוע. זה שווה.

אשמח לשמוע אם משהו מן הדברים דיבר אל ליבך,

מאחלת לך הרבה הנאה עם בעלך הנפלא,

גולדי.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן